ארבע שאלות ל… אגי משעול

ניתן לשמוע את השיר „ממ“ד“ של המשוררת הישראלית אגי משעול כחלק מהמיצג הקולי „7 באוקטובר“ בלובי של המוזיאון היהודי במינכן. שוחחנו עם אגי משעול בנוגע לשיר שלה.

התחלת לכתוב את השיר „ממ“ד“ זמן קצר אחרי ה- 7.10 והשיר פורסם כבר בתחילת נובמבר – האם תוכלי בבקשה לשתף אותנו בתהליך הכתיבה של השיר? במיוחד מכיוון שמדובר בנושא מאוד כאוב וטראומטי שעדיין היה מאוד טרי?

כשהתחילה המלחמה, אחרי זוועות ה- 7 באוקטובר, היינו בדיוק באמצע הקטיף. אפרסמונים ורימונים. עבדנו עם מתנדבים מכל הגילים והמקומות שבאו לעזור. בוקר אחד, אחרי לילה של אזעקות ורקטות, יצאתי לשדה והכל היה כל כך יפה, שמיים כחולים זרועי עננים, חיטה ירוקה וצומחת בדרכה אל הלחם, עצים הושיטו פירות, אגוזי פקאן הבשילו, הטבע לא שומע חדשות, הטבע אדיש לקיומנו וממשיך במחזוריות שלו בלי קשר לחיינו. שמעתי את עצמי אומרת ‚הכול בעיתו‘ ושמעתי את עצמי עונה ‚הכל בעתה‘ וכך התחיל השיר. במילים. שיר מתמיד מתחיל אצלי כששתי מילים יוצרות ביניהן מגע חשמלי ואחרי זה המילים כבר מביאות חברות. זה היה השיר היחיד שכתבתי באותם חודשים.

בשיר את מתייחסת לכוחה של השפה – כיצד לדעתך השפה יכולה להעניק ביטחון והגנה מפני האימה שבחוץ?

השפה העברית היא התדר שבו אני מתקיימת, השפה היא מולדת ולכן לא הייתי יכולה לחיות בארץ אחרת בלי עברית, גם אם אוכל לשוחח ולהבין את שפת המקום, זה לא אותו הדבר. זאת לא רק העברית אלא גם השירה, שהיא שפה בתוך שפה. להתחבא בעברית נשמע אולי מופשט אבל בשבילי זה מרחב ומקום.

בשיר את מתייחסת כאמור לשפה העברית („שפת קודש אהובה“) ובמקביל מתייחסת גם לספרות הגרמנית ולמשורר רילקה – האם תוכלי לפרט יותר לגבי הבחירה לשלב את השירה של רילקה בשיר „ממ“ד“?

רילקה הוא המשורר האהוב עלי ואני מרבה לקרוא את שיריו, ביחוד את האלגיות והסונטות אל אורפיאוס, זה לא השיר הראשון שלי שבו אני משלבת ומצטטת שורות שלו. לתת ליופי לאימה לקרות לי – שורות אלו התעוררו בי מיד ובטאו בדיוק את מה שהרגשתי באותו רגע.

בשיר משולבים מספר ניגודים – יופי מול אימה ובנוסף מוות מול התחלות חדשות של אדמה חרושה. מה מסמלים הניגודים האלה?

החוויה העיקרית הייתה של ניגודים, כמו בשיר המפורסם של ביאליק „השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט“. המוות האכזרי שהשתולל בקיבוצים מול עזה ומצד שני התעוררות במטעים, אדמה חרושה מחכה לגשם עם הזרעים הטמונים בתוכה, ובאותו הזמן בני האדם הורגים אלה את אלה. הבו-זמניות של הדברים תמיד פלא בעיני.

השיר „ממ“ד“ פורסם בגרמנית במהדורה „שירים זה מכשפות“ בקיץ 2024 ותורגם ע“י אנה בירקנהואר. ניתן להקשיב לו עד 24 בנובמבר בלובי של המוזיאון היהודי במינכן כחלק מהמיצג „7 באוקטובר“.